פסק-דין בתיק בר"ע 25934-08-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בתיק בל 3416/07; השופט שמואל טננבוים; החלטה מיום 4.8.11), בה נדחתה בקשתו של המבקש לבטל את מינויו של ד"ר דב אופיר כמומחה רפואי בתיק מטעם בית הדין. פסק הדין בבקשת רשות הערעור ניתן על פי הוראות תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להודיע עמדתם.

            רקע עובדתי והשתלשלות ההליך :

2.         המבקש הגיש כבר באפריל 2007 תביעה לבית הדין האזורי להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית באשר לתנאי עבודתו ובנוסף הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. נקבע כי הפלוגתא בתיק היא האם התקיימו התנאים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 וכי התיק יועבר לשמיעת הוכחות.

            טרם מועד הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי בתיק. בהחלטה מיום 21.4.09 נקבע כי הצדדים יעבירו רשימת עובדות מוסכמות ורשימה של שאלות שיופנו למומחה.

ביום 4.3.10, לאחר שלא ניתנה הודעה מטעם הצדדים בניגוד להחלטה קודמת, ניתן פסק דין שמוחק את התביעה.

ביום 24.5.10, ניתנה החלטה המבטלת את פסק הדין בהסכמת הצדדים, והתיק נקבע להוכחות וסיכומים בעל פה.

ביום 10.1.11 הוגשה בקשה בהסכמת הצדדים לבטל את הדיון הקבוע ליום 12.1.11, ובית הדין האזורי התבקש למנות מומחה רפואי בתחום א.א.ג. בהתאם להסכמת ב"כ המוסד מיום 8.1.09. בהתאם לכך, ניתנה החלטה מיום 1.2.11 בה התמנה פרופ' אנגלנדר כמומחה-יועץ רפואי בתיק. בהחלטה הופנתה למומחה העובדה הבאה בזו הלשון: " התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו כשוטר מכס בשנים 1968-1972", ותו לא.

בהתאם לכך, הגיש פרופ' אנגלנדר את חוות דעתו ביום 23.2.11.

ביום 29.3.11 הגיש ב"כ המוסד בקשה להתעלם מחוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו, וזאת מהטעם כי המומחה סטה מהעובדות שהופנו אליו, וקבע כי התובע היה חשוף לרעש במהלך שנות עבודתו ועד לפרישתו בשנת 2006. כן נטען כי המומחה נטל עובדה שמופיעה בחוו"ד רפואית מטעם המבקש בדבר שעות העבודה שלו. לכן גרס כי אין טעם בהפניית שאלות הבהרה ואין משמעות לחוו"ד.

ביום 26.6.11 הוגשה דרך נט המשפט תגובת המבקש לבקשת המוסד.

ביום 31.7.11 ניתנה החלטה בבית הדין האזורי בזו הלשון: " לאחר עיון בבקשה ומשלא הוגשה תגובת ב"כ התובע ימונה מומחה אחר בתיק לקביעת הקשר הסיבתי". באותו יום ניתנה החלטה נפרדת בה מונה פרופ' דב אופיר כמומחה-יועץ רפואי בתיק.

ביום 1.8.11 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה.

ביום 4.8.11 ניתנה החלטה בבית הדין האזורי בזו הלשון: " לא מצאתי בנסיבות העניין מקום לבטל את מינויו של פרופ' אופיר. עם זאת, לאחר קבלת חוות דעתו תשקל מחדש ההחלטה באשר למינויו כמומחה אחר או כמומחה נוסף".

מכאן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש.

טענות הצדדים :

 3.        המבקש טוען בפנינו את הטענות הבאות:

א.  החלטת בית הדין האזורי  מיום 31.7.11 לא היתה מנומקת וניתנה תוך הנחה שגויה שלא הוגשה תגובת המבקש לבקשת המוסד. ככל שההחלטה תעמוד על כנה יווצר מצב שבתיק תהיינה שתי חוות דעת סותרות.

ב.   קביעתו של פרופ' אנגלנדר לפיה המבקש היה חשוף לרעש מזיק עד לפרישתו אינה מעלה ואינה מורידה באשר למסקנה של חוות הדעת, לפיה די היה בארבע השנים בהן נחשף המבקש לרעש מזיק כדי לבסס קשר סיבתי.